איך נרפאתי מפרקינסון / זאב שצקי

אני יודע מה אנשים באמת רוצים לדעת כשאני מדבר על זה.

הם רוצים לדעת איך זה התחיל. זו דרכם המנומסת לבדוק

לעצמם אם גם להם יש. אז זה התחיל אצלי בכאב בכתף,

שנבע מחוסר תנועה של השכמה. היד לא היטלטלה בהליכה.

ואז התחלתי להרגיש בזרוע השמאלית פעימות עדינות

נעימות, כאילו הקרוקודיל מפיטר פן שבלע שעון מתקתק

שוחה לו שם מתחת לעור.

יום אחד בגיל 49 גילה זאב שצקי שאין לו קרוקודיל מתחת

לעור, יש לו פרקינסון. חמוש במידות שוות של תקווה ויאוש,

יצא לנצח את הפרקינסון – מחלה מגוחכת, מלגלגת, מערערת

את שיווי המשקל. בהתחלה הוא חשב שזה חוש ההומור של

אלוהים. אחר כך הוא נפל, והפסיק לצחוק. ואז הוא התחיל

לחפש – ולמצוא – דרכים לקום חזרה.

״סיפור על אומץ לב אנושי, על מציאת יופי בתוך הקושי, ועל

היכולת לחגוג את החיים וליצור, גם כשהכול רועד.״

רונן שטיין, יו״ר עמותת פרקינסון ישראל

״כתוב בצורה יוצאת דופן. מעניין ונוסך תקווה. מרגש!״

פרופ׳ רות ג׳לדטי, נוירולוגית בכירה, מרכז רפואי רבין

״יוצא מן הכלל… לא האמנתי שאהיה כל כך מרותקת. בנאדם

שמספר על הפרקינסון בהומור.״

רבקה מיכאלי על ״בלי רוורס״ הגרסה התיאטרלית של הספר.

באה לשבת, רדיו 103