בָּלוּעַ / נורית זרחי

אומנם מספר ארגזים עדיין ניצבו לאורך הקיר, אבל הדירה החדשה הבריקה, בעלי עוד טיפל בזה, ריסוס, סיוד וכל השאר, לפני שטס לאמריקה. זו לא היתה הפעם הראשונה שהיינו ביבשות נפרדות, רק שהפעם הוא כבר לא היה בעלי.

ישבתי על הספה, שנים לא גרתי בבית ללא מבוגר נוסף, אחוזת הקלה ואֵימה.

כשראיתי את היצור הזה, ספק מחליק ספק זוחל לקראתי על הרצפה, גורר שתי כנפיים בצדי הגוף, ישבתי עוד רגע בהלם, ואז צרחתי.

“שלא תהרגי אותו,” אמרה הבכורה שהופיעה שם בִּן רגע.

“מה תעשי, אמא?” שאלה הקטנה ממרום הכיסא.

בספר בָּלוּעַ, זרחי כותבת את עצמה, את עברה, ואת משפחתה הגרעינית.
הספר נפתח בסיפור על מקק, שפולש לביתה של הדוברת ומטיל עליה אימה. יחד עם שתי בנותיה היא מנסה למצוא פתרון, וסיפור הסיטואציה, לכאורה בנאלית ויומיומית, הוא למעשה אמצעי חכם ונוגע לשקף לעצמה ולקוראים את התמודדותה של הדוברת עם הסטטוס החדש שלה כפרודה מבעלה, שעבר לחיות באמריקה והותיר אותה "נטולת הגנה".