הַשָׁעָה חָמֵשׁ

גַם הַשֶׁמֶש סוֹפָהּ לְהִצְטַנֵּן

וּמָה תַּעֲשִׂי אַז, גַּם אַת כָּמוֹנוּ

אַוַּזַת-טֶבַע נְפוחָה כְּקוּמְקוּם

מְכוּרָה לאָוִיר. וְאֵין לְזַלְזֵל,

כִּי מִי יוּכָל לְלֹֹֹא? וְאִם הַחַיִים

סַךְֲ-הַכָּל תַּרְגִיל, לֹֹא כָּל נַגָּן הוּא

גְלֵן. תַּּּבִּיטִי בַּךְ, רַגְלַיִם, ראֹש,

מֶצַח. כְּפֶסַע וְאַת שׁוּעָל

מֵאֵלֶה הַמִזְדַּנְבִים אֶל הַפַּארְק

אַחַר שְׁיַרֵי מְדוּרָה. חָמֵשׁ.

בֵּין חֹשֶךְ לְאוֹֹר. הַזְּמָן עוֹבֵר כְּנָהָר

מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר. תַּגִידִי, מַה הַהֶבְדֵל

בֵּין מָה שִֶׁאַת חָשָׁה לְבֵין אֹשֶר?