מה היה אחרכך? / ישראל אלירז

“האב יושב על גרם המדרגות כמו מים הניגרים לאט על אבן: גופו מתאים עצמו לצורתה. הילד יושב על ירכו כמו שאבן הקיר שלצידם יושבת על האבן שמתחתיה. מרפק ידו הימנית של האב עושה מחווה אנושית לזווית הדלת הכהה, התחתונה; ברכו מְחקה את ברכֵּי המדרגות; אפילו קמטי מצחו עונים כהד לחריצים שיש בדלת, מעל לאוזנו השמאלית. ובעיקר –
ידו: ידו הימנית, שמְחקה את צורת ידית הדלת, עד שאתה יכול כמעט לחוש שאם תלחץ את אצבעות כף היד האבהית הזאת יישמע קול חריקה קל, ואור הבית (אור האבא) יתגלה”. (דרור בורשטיין, “הידית”)