התנועה בין ציור לכתיבה מעצבת את רוב שנות עבודתי שהחלה באמצע שנות השבעים. לוח הכיתה הירוק, זה שעליו כותבים, מחשבים, מסמנים, משרטטים, מציירים – ומוחקים, נעשה מן דימוי-על בעבודה שלי. מרגע מסוים נעשו הציורים אירועים היקפיים בחלל ואיתם הופיעו סיפורים קצרים, מונולוגים, שנכתבו בגיר על הקירות או על הרצפה ברצועות שיש ללכת לאורכן הלוך ושוב כדי לקרוא. ב-2014  פרסמה 'רסלינג' את ספרי הראשון, "רוגטקה". הכרתי, אחרי שנים רבות מאוד של ניסיונות והתלבטויות בצורך וגם באפשרות להעמיד גוף לשוני לעצמו, בלעדי הציור. את הנובלה הקצרה "הלב הולך מן הסוכר לקפה" כתבתי במשך 27 שנים. בה חיפשתי את הצורה של מה שאחר כך נתן כתיבה זורמת יותר, גם אם מקוטעת: כשאני מציירת אני רק מציירת, וכאשר אני כותבת, רק כותבת. "שוט" בהוצאת 'אפיק', שב'התחנה', הוא הספר השני שלי. כללנו בו מבחר מסוים מאוד של טקסטים עצמאיים, וכאלה שהם מתוך הציורים. בין רק ציור לרק כתיבה – הבחילה מכל מעשה אמנותי שהוא. 

תמר גטר, פברואר 2025