ילדותי עורבבה עם  סיפורי סבתי בוסיה על הילדות במושבה החקלאית באוקראינה ובמושב שלה בישראל. מילים ומעשים של יהודים עקשנים שחלקם היו יראי שמיים וחלקם פחות וכולם חלק מהסיפור  שעטף את חייה ובנה אותה מבפנים- את האשה התמימה והעמלנית שהיא היתה.  

שבו את ליבי סיפורים על חקלאים ובעלי מלאכה מצד אחד, ובצידם נגיעות של עקשנות/שיגעון/ תמימות נדירה שהיו באותם אנשים,  ושאותם היטיבה סבתא לתאר. סביר שבימינו היו מוגדרות רוב הדמויות שבחייה כ"צרכים מיוחדים", בהשוואה לשאר העולם שהוא נורמלי, כביכול.

אך אצל סבתא, למרות שנשאה עימה פחד מן העולם ה'נורמטיבי', הרשמי/כמותי/רציונלי, קיננה  ההבנה העתיקה שכולנו מורכבים מצרכים מיוחדים, ולכן ראתה עצמה מחוייבת ואולי אף נהנית לספק לאחרים את הצורך או החסר שלהם, ולהרגיע את קיומם, באפס תחושת עליונות. 

כיוון שהיתה נקייה מתיחכום, זה היה בד"כ ע"י שתילים וצמחים, או באמצעות סיפורים. 

לקראת סיום עריכת הספר באה אלינו מלחמה קשוחה ומורכבת מאין כמותה, אשר לשה ואפתה אותנו בחזיתות מספר, בנפשי והאזרחי והקיומי, ויצא שסיפורה של בוסיה על חופש וחלוציות רדיקלית מלפני מאה ויותר, משיק ומדבר בעוצמה אל חיינו עכשיו,  כעת כשהשתנו ללא הכר.