סכינים

"…אולי באמת זה מה שאני עושה פה כבר כמה שנים, במרפסת שירות של דירת שיכון בצפון הישן של העיר, מנסה לגלות את הסוד.
ניסיתי פעם למצוא אותו במילים ואבדתי יחד איתן. המילים שמצאתי לא הניחו את דעתי, לא סיפרו את הסיפור שביקשתי לזכור.
את המילים המרתי בחומר. בברזל. בפלדה".

סכינים הוא מונטאז' של חתיכות חיים חסרות והניסיון להלחים אותן מ. סיפור שמתחיל במוות סתמי, חותך ופוצע, משנה
באבחה חדה את תסריט הילדוּת, את סוף הסיפור, עוד לפני שהתחיל. זהו ניסיון מאוחר מאוד, אולי מאוחר מדי, להפנות מבט
אל החיתוכים בחיים ואל השבבים שניתזו מהם.